אחרי הנחיתה וההתמקמות במלון, התחילו ב־Duomo di Milano, בדרך הטובה ביותר להיכרות ראשונה עם העיר. הקדישו למתחם כשעה וחצי: האולם המרכזי מרשים, אבל אם נשאר לכם כוח וזמן — העלייה לגג היא החלק המיוחד באמת, עם יער הצריחים והפסלים מקרוב ונוף פתוח על מרכז מילאנו. כרטיסים משולבים עולים בדרך כלל כ־€15–€30 לאדם, תלוי אם בוחרים מדרגות או מעלית; בספטמבר כדאי להזמין באתר הרשמי מראש, במיוחד לשעות אחר הצהריים. לבשו נעליים נוחות — גם העלייה במעלית כוללת הליכה על הגג. משם עברו כמה צעדים אל Galleria Vittorio Emanuele II: טיילו מתחת לתקרת הזכוכית, הביטו ברצפות הפסיפס ובחזיתות החנויות, ועצרו לקפה ראשון באחד השולחנות שבגלריה. המחירים כאן גבוהים יחסית, ולכן אפשר בהחלט לשתות אספרסו בעמידה ליד הבר.
מהגלריה המשיכו ברגל אל Luini, ברחוב Via Santa Radegonda, בשביל טעימה מהירה של panzerotti — כיסוני בצק מטוגנים או אפויים במילוי עגבנייה ומוצרלה. זו אינה ארוחת ישיבה אלא עצירה מקומית, צפופה ומהירה; הזמינו אחד לכל אדם, ובמידת הצורך הוסיפו טעם נוסף. הכינו כ־€5–10 לאדם, וצפו לתור בשעות העומס. לאחר מכן לכו כמה דקות אל Piazza Mercanti, כיכר ימי־ביניימית קטנה ממש ליד הדואומו. בשעות אחר הצהריים המאוחרות היא מרגישה שקטה בהרבה מהכיכר המרכזית, וזה מקום מוצלח להאט בו, לצלם את הבניינים העתיקים ולהרגיש איך מילאנו המודרנית יושבת על שכבות היסטוריות. שלושת האתרים נמצאים במרחקי הליכה קצרים זה מזה; אם אתם מגיעים למרכז במטרו, תחנת Duomo היא הנוחה ביותר.
לארוחת הערב סעו אל Ratanà בשכונת Isola. מהמרכז מדובר בכ־15–20 דקות במטרו, בדרך כלל בקו M3 מ־Duomo עד Zara, ומשם הליכה של כ־10 דקות; אפשר גם לקחת מונית אם אתם עייפים או עם מזוודות. המסעדה מתמחה במטבח מילאנזי עכשווי, עם אורז, ירקות ובשר עונתיים, ומרגישה יותר שכונתית ופחות תיירותית מהמרכז. הזמינו מקום מראש לשעה 19:30–20:00, במיוחד בסוף השבוע; חשבו על כ־€45–70 לאדם, בהתאם ליין ולמספר המנות. זו ארוחה מצוינת לפתיחה רגועה של הטיול — אל תמהרו להזמין יותר מדי, והשאירו מקום לקינוח או לטיול קצר ברחובות Isola אחרי הארוחה.
התחילו ב־Mercato Comunale Wagner בשכונת De Angeli, רצוי סביב 09:00–09:30. זהו שוק מקורה ושכונתי יותר מאשר אטרקציה תיירותית: דוכני גבינות, נקניקים, פירות, ירקות ומוצרי יסוד איטלקיים, עם קהל מקומי שעושה קניות לשבת. הקדישו לו כשעה, ושימו לב במיוחד למוצרים מצפון איטליה — גבינות מיושנות, חמאה טובה ואורז לריזוטו. השוק פועל בדרך כלל בשעות הבוקר, אך ייתכנו שינויים בספטמבר; נוח להגיע במטרו M1 לתחנת Wagner. משם המשיכו במטרו לכיוון Navigli — החלפה קצרה ב־Cadorna או נסיעה עם שילוב M1 ו־M2, כ־20–25 דקות בסך הכול.
ב־Pasticceria Cucchi עצרו לקפה ולמאפה מילאנזי בלי למהר. שבו בפנים או בחוץ, והזמינו קפה לצד פרוסת עוגה או מאפה עונתי; חשבון של כ־€8–15 לאדם מתאים לטעימה נדיבה. המקום ותיק מאוד, ולכן האווירה היא פחות “עצירת קפה” ויותר מוסד מקומי — אל תצפו לשירות מהיר במיוחד. אחרי כ־45 דקות לכו ברגל לאורך Naviglio Grande לכיוון Ticinese, כ־15–20 דקות, או קחו טראם קצר אם חם. ב־Basilica di Sant’Eustorgio הקדישו כ־45 דקות לאולם העתיק ולחצר השקטה. הכניסה לבזיליקה לרוב חופשית, אך שעות הפתיחה עשויות להצטמצם סביב תפילות; היכנסו בלבוש מכבד ובדקו במקום אם מתקיימת מיסה.
מהבזיליקה המשיכו כמה דקות אל Colonne di San Lorenzo. זה מקום מצוין לעצירה קצרה בצל, במיוחד אחר הצהריים, מול שורת העמודים הרומיים והכנסייה שמאחוריהם. האזור חי אך לא מחייב תוכנית — אפשר לקנות משהו קר ולתת לעצמכם חצי שעה של צפייה באנשים. לארוחת ערב הזמינו מקום מראש ב־Osteria del Binari, במיוחד אם זה ערב שישי או שבת. החצר הנעימה והמטבח המסורתי מתאימים לערב קולינרי רגוע; צפו לכ־€35–55 לאדם לפני יין, וכדאי לחלוק מנה ראשונה ולבחור פסטה או מנה מקומית עיקרית. לאחר הארוחה צאו ל־Naviglio Grande ל־passeggiata של כשעה — עברו בין ברי היין, חנויות קטנות ודוכני ג׳לטו. חזרה למלון נוחה במטרו M2 מתחנת Porta Genova, או במונית אם נשארתם מאוחר; שימו לב שהטיילת נעשית עמוסה יותר בשעות הערב, ולכן עדיף ללכת בקצב נינוח ולא לנסות להספיק עוד אתר.
קחו את רכבת Trenord מ־Milano Centrale בסביבות 08:00; הנסיעה ל־Varenna-Esino אורכת כשעה ורבע, והתחנה נמצאת במרחק הליכה קצר מהאגם. לפני העלייה לרכבת קנו משהו קטן לדרך — בתחנה יש בתי קפה ומאפיות, אבל בווארנה כדאי לשמור מקום לארוחת הצהריים. מהתחנה רדו לכיוון המים ופנו אל Passeggiata degli Innamorati — שביל קצר ויפהפה התלוי מעל האגם, עם מעקות אדומים ונקודות צילום נהדרות. הקדישו לו כחצי שעה, ובבוקר המוקדם האור על צלעות ההרים מנקודת מבט זו יפה במיוחד.
המשיכו ברגל לאורך החוף אל Villa Monastero, כ־15–20 דקות הליכה. הגנים הבוטניים נמשכים לאורך שפת אגם קומו, עם דקלים, ברושים, פרחים ומרפסות קטנות הפונות למים; זה מקום שכדאי לטייל בו לאט ולא “לסמן וי”. הקדישו כשעה וחצי. בדקו את שעות הפתיחה והכרטיסים באתר הרשמי סמוך לנסיעה — בעונת הסתיו השעות עשויות להשתנות; הכניסה לרוב עולה בערך €10–€15.
חזרו לכיוון מרכז הכפר לארוחת צהריים ב־Al Prato, מסעדה נעימה בכיכר קטנה ושקטה יחסית, כ־10 דקות הליכה מהווילה. הזמינו מקום מראש אם אפשר, במיוחד ביום ראשון, וצפו לחשבון של כ־€30–€50 לאדם. זה זמן טוב לארוחה איטית עם פסטה טרייה, דג מהאגם או מנות לומברדיות עונתיות — אל תעמיסו, כי בהמשך מחכה עלייה. אחרי הארוחה התחילו את הדרך אל Castello di Vezio; העלייה בשביל מהכפר אורכת בערך 35–45 דקות, והיא תלולה בחלקים. נעלו נעליים נוחות והצטיידו במים. הטירה עצמה פתוחה בדרך כלל בשעות היום עד אחר הצהריים המאוחרות, אך כדאי לבדוק את השעות העונתיות; הכניסה סביב €5–€6. מהחומות נשקף אחד הנופים הרחבים ביותר על האגם, במיוחד לכיוון בלאג'יו ומנדלו.
רדו חזרה לווארנה באותו שביל, או במונית מקומית אם הרגליים עייפות — אל תבנו על שירות תדיר בשעות הערב. סיימו ב־Il Portichetto, לארוחה קלה של כשעה מול המים. הזמינו שולחן במרפסת ובקשו דגים, אנטיפסטי או מנה מקומית לחלוקה; המחיר בדרך כלל כ־€25–€45 לאדם. לאחר מכן השאירו זמן לטיול קצר על המזח והסמטאות סביב Piazza San Giorgio כשהכפר נרגע. אם אתם לנים בווארנה, כדאי לקנות בבוקר כרטיסי רכבת או לבדוק את לוח הזמנים ליום הבא — התחנה קטנה, והרכבות הישירות למילאנו אינן תכופות כמו בעיר.
הגיעו לנמל Varenna כ־20 דקות לפני ההפלגה סביב 09:00, וקנו כרטיס למעבורת של Navigazione Laghi ל־Bellagio. ההפלגה אורכת כ־15 דקות ומספקת תצפית נהדרת על שלוש זרועות האגם; בדקו בבוקר את לוח הזמנים העונתי, משום שהתדירות משתנה בספטמבר. מהנמל בבלאג'יו עלו ברגל אל Basilica di San Giacomo, כנסייה רומנסקית קטנה בלב הכפר, ובקרו בה כחצי שעה. לאחר מכן המשיכו דרך Salita Serbelloni — גרם מדרגות ציורי עם חנויות קרמיקה, משי ומעדניות קטנות. זה מקום טוב לשיטוט איטי ולא לקניות מרוכזות; הרחוב תלול ומרוצף, לכן נעליים נוחות חשובות.
מהמרכז המשיכו כ־10–15 דקות ברגל אל Villa Melzi Gardens, לאורך הטיילת והכביש שעל שפת האגם. הגנים פתוחים בדרך כלל בשעות היום בעונה, והכניסה עולה בערך €10–€12; הקדישו להם כשעה וחצי, במיוחד לשביל שעל שפת המים, לקפלה ולתצפיות לכיוון ההרים. אחר כך חזרו למרכז לארוחת צהריים ב־Ristorante Bilacus. הזמינו מקום מראש, במיוחד אם אתם רוצים לשבת בחוץ; צפו לכ־€35–60 לאדם ללא יין. כדאי לבחור מנה לומברדית או פסטה בעבודת יד, ולשאול אילו דגים מהאגם זמינים באותו יום — התפריט משתנה יותר ממסעדות תיירותיות רגילות.
אחרי הארוחה השאירו זמן להליכה אל Punta di Bellagio, בקצה חצי האי. המסלול עובר ברחובות המרכז ובשבילי שפת האגם, ובדרך כלל לוקח כ־20–30 דקות לכל כיוון; יחד עם עצירות לצילום ושיטוט, הקדישו כשעה. מהנקודה רואים את שתי זרועות Lago di Como נפתחות משני הצדדים — אחת התצפיות היפות באזור, במיוחד כשהאור אחר הצהריים מתרכך. חזרו בנחת לנמל, אך אל תבנו על מעבורת אחרונה בלי לבדוק את השעה המדויקת: לוחות הזמנים עונתיים, ובספטמבר הערב כבר מתקצר.
צאו מבלאג'יו סביב 08:00, כדי להגיע לברגמו בערך ב־09:30–09:45. החנו מחוץ לאזור המוגבל לתנועה של Città Alta — למשל בחניון Parcheggio di Via della Fara — ומשם עלו ברגל או בפוניקולר. הקדישו כשעה לשיטוט רגוע בין הסמטאות המרוצפות, חנויות הגבינות והמאפיות של העיר העליונה. המשיכו אל Piazza Vecchia, הכיכר המרכזית והמרשימה ביותר של Bergamo, וסביבה תמצאו את Palazzo della Ragione, Campanone ו־Basilica di Santa Maria Maggiore. אם תרצו תצפית קצרה, עלו ל־Campanone; הכניסה עולה בדרך כלל כ־€5–7, והנוף על גגות העיר שווה את הזמן. שימו לב שהחנויות והאתרים נפתחים בהדרגה בבוקר, ולכן אין צורך למהר.
בסביבות 11:00–11:30 הגיעו לסדנת הבישול שהזמנתם מראש, ב־Città Alta או בעיר התחתונה, בהתאם לכתובת בית הספר. השאירו כ־3–4 שעות: זו צריכה להיות הארוחה המרכזית של היום, לא רק שיעור קצר. בקשו להתמקד ב־casoncelli alla bergamasca, פסטה טרייה וריזוטו — שלוש מנות שמספרות היטב את הסיפור הקולינרי המקומי. המחיר המקובל לסדנה מתקדמת הוא כ־€100–180 לאדם, לרוב כולל יין או טעימות. אם אתם מגיעים ברכב, אל תנסו להיכנס עם הרכב לסמטאות העיר העליונה; עדיף להשאירו בחניון וללכת ברגל.
אחרי הסדנה, צאו להליכה קלה לכיוון La Marianna, מוסד ותיק של Bergamo Alta. זהו המקום המזוהה עם לידת גלידת stracciatella, ולכן כדאי להזמין כדור או שניים, לצד טעימה של polenta אם עדיין יש לכם מקום — כ־€8–15 לאדם. אל תבנו כאן על ישיבה ארוכה; זהו יותר פינוק אחר הצהריים והפסקה נעימה מול האזור הירוק של Parco Fauna Orobica. בערב הזמינו שולחן ב־Da Mimì, מסעדה משפחתית באווירה לא פורמלית, לארוחה של כשעה וחצי. חפשו בתפריט מנות מקומיות כמו casoncelli, פולנטה, בשרים מבושלים וגבינות מהעמקים; צפו לכ־€30–50 לאדם ללא תפריט טעימות. הזמנה מראש מומלצת במיוחד בספטמבר, ובסיום חזרו לחניון ברגל — הרחובות של Città Alta נעימים מאוד אחרי שההמונים מתפזרים.
אחרי ההגעה והתארגנות ב־Riva del Garda, החנו במלון או בחניון מחוץ למרכז ההיסטורי — הרחובות המרכזיים מוגבלים לתנועה, והחניה במרכז יקרה ומוגבלת. התחילו ב־Bastione di Riva, שאליו עולים בשביל מסומן מהעיר במשך כ־20–30 דקות; העלייה קצרה אך תלולה בחלקים ממנה. התצפית על הקצה הצפוני של האגם, גגות ריבה וההרים שמסביב שווה במיוחד בשעות המאוחרות של הבוקר. הקדישו למקום כשעה וחצי, עם נעליים נוחות ומים; אפשר לבדוק במקום אם המעלית הפנורמית פועלת, אך לא כדאי לבנות עליה מחוץ לשעות הפעילות העיקריות.
רדו בחזרה אל המרכז העתיק והמשיכו אל Torre Apponale, מגדל השעון המזוהה עם העיר. העלייה במדרגות אורכת כ־10 דקות, ובפסגה מחכה תצפית יפה על הנמל, Lago di Garda והסמטאות הצרות. שעות הפתיחה משתנות מעט לפי העונה, אך בספטמבר המגדל פתוח בדרך כלל בשעות היום; הכניסה לרוב עולה כמה אירו. משם מדובר בכמה דקות הליכה אל Ristorante Leon d’Oro, בחירה טובה לארוחת צהריים מסודרת של כשעה ורבע. חפשו מנות מקומיות כמו carne salada, דגי האגם, פולנטה או canederli, והשאירו מקום ליין מאזור טרנטינו; חשבו על כ־€35–60 לאדם. כדאי להזמין שולחן מראש, במיוחד אם אתם רוצים לאכול סביב 13:00.
לאחר הארוחה סעו כ־15–20 דקות אל Varone Waterfall, ליד Tenno. זהו אתר קצר ומרשים יותר מטיול ארוך: שבילים ומדרגות עוברים בתוך נקיק לח וקריר, והמים נופלים בעוצמה בין קירות הסלע. הקדישו לביקור כשעה וחצי, קחו שכבה דקה נגד רסס ונעליים עם אחיזה טובה. הכניסה עולה בדרך כלל כ־€7–10 לאדם, והאתר פתוח לרוב עד שעות אחר הצהריים המאוחרות; בדקו את שעת הסגירה המדויקת לפני היציאה, במיוחד בספטמבר. החניה במקום נוחה יחסית, אבל בשעות העומס כדאי להגיע מעט לפני אמצע אחר הצהריים.
חזרו אל Piazza III Novembre, הלב היפה של ריבה, והתמקמו באחד השולחנות מול הנמל לאפריטיבו. זו שעה טובה פשוט להוריד קצב: להזמין spritz, יין לבן מקומי או tagliere קטן של גבינות ונקניקים, ולצפות בסירות החוזרות לאגם. הקפידו לא להיכנס בטעות למסעדה שמציעה תפריט תיירותי ארוך מדי סביב הכיכר — לאפריטיבו של כשעה מספיקים בדרך כלל €10–20 לאדם. לאחר מכן אפשר לשוטט לאורך הטיילת לכיוון Porto San Nicolò או לחזור בנחת למלון, בלי להוסיף ארוחת ערב כבדה אחרי ארוחת הצהריים המאוחרת.
צאו מנמל Riva del Garda סביב 09:00 במעבורת של Navigazione Laghi אל Limone sul Garda. ההפלגה לאורך החוף הצפוני אורכת כ־30–40 דקות, והיא הדרך היפה והנוחה ביותר להגיע — במיוחד בבוקר, כשהמים בדרך כלל רגועים יותר. בדקו את לוח ההפלגות העונתי באותו בוקר והגיעו לנמל כ־20 דקות מראש; כרטיס לכיוון אחד עולה בדרך כלל כ־€8–15. מהנמל עלו ברגל בשביל המרוצף אל Limonaia del Castel, כ־15–20 דקות בעלייה מתונה. הטרסות ההיסטוריות, קירות האבן ועצי הלימון מספרות את הסיפור המקומי טוב יותר מכל מוזיאון, ויש כאן גם תצפית נהדרת על האגם. הקדישו למקום כשעה; הכניסה לרוב עולה כ־€3–5, אך בדקו שעות פתיחה עדכניות בספטמבר.
רדו בחזרה אל Lungolago di Limone, טיילת נעימה בין המים לבתים הצבעוניים. אל תמהרו: עצרו בחנויות הקטנות למוצרי לימון, שמן זית ודגים משומרים, וסובבו מעט בסמטאות שמאחורי הטיילת — שם מרגישים את לימונה האמיתית יותר מאשר בנמל. בסביבות 13:00 שבו לארוחת צהריים ב־Ristorante Gemma, במיקום מרכזי ונוח ליד האגם. הזמינו דג מהאגם או מנה עונתית של המטבח המקומי, לצד יין לבן מאזור Lombardia; חשבון סביר יהיה כ־€35–60 לאדם. מומלץ להזמין מקום מראש, במיוחד אם תרצו שולחן בחוץ, ולשאול מה הגיע באותו יום ולא להיצמד רק לתפריט הקבוע.
אחרי הארוחה השאירו זמן למקטע של Ciclopista del Garda, מצפון ל־Limone. זהו שביל תלוי ושטוח יחסית, הבנוי מעל צלע ההר ומעניק תחושה שאתם הולכים ממש מעל האגם. אין צורך לעשות את המסלול הארוך: הליכה של כ־45 דקות לכל כיוון מספיקה כדי ליהנות מהנוף, והחזירו את עצמכם לפני שהשמש נחלשת. נעלי הליכה עם אחיזה עדיפות על סנדלים, ובימים חמים כדאי לקחת מים — לאורך השביל אין הרבה מקומות לקנות דבר. חזרו לכיוון הנמל בשעות אחר הצהריים המאוחרות, בקצב רגוע, כדי לסיים ב־Limone harbor עם אפריטיבו מול המים: כוס יין מקומי, שפריץ או נשנושים קטנים יעלו בדרך כלל כ־€12–25 לאדם. זה הזמן הטוב ביותר להישאר בלי תוכנית — האור על הצוקים והמעבורות החוזרות לאגם הם הסיום היפה של היום.
צאו מ־Limone sul Garda בסביבות 07:30, כדי להגיע ל־Bolzano Old Town לקראת 11:30–12:00, בהתאם לתנועה ולעצירות. הדרך עוברת דרך Riva del Garda, Trento והעמקים של דרום טירול; היא יפה במיוחד אחרי טרנטו, כשהנוף נעשה הררי יותר. בבולצאנו עדיף להחנות מחוץ למרכז ההיסטורי — למשל ב־Parcheggio Mareccio או בחניון Piazza Walther — ולבדוק היטב את שלטי ה־ZTL לפני הכניסה. הקדישו כשעה וחצי לשיטוט נינוח סביב Piazza Walther, הרחובות המקורים של Via dei Portici ושוק האוכל המקומי באזור Piazza delle Erbe. לארוחה קלה חפשו מקום שמגיש קנדרלי, נקניקיות דרום־טירוליות, גבינות הרים או פסטה מקומית; שימו לב שבימי ראשון חלק מהחנויות והשוק עשויים להיות סגורים, ולכן כדאי לא להסתמך על קניות במקום.
המשיכו ברכב לכיוון Maso Spilzi ב־Folgaria, עצירה כפרית באווירה שונה לגמרי מבולצאנו. זהו מקום טוב להפסקה רגועה של כשעה, עם מוצרים מקומיים ומטבח הררי המבוסס על גבינות, בשרים, פטריות ותוצרת עונתית; צפו לכ־€20–40 לאדם. חשוב לבדוק מראש את שעות הפעילות ואת האפשרות לארוחה ביום הביקור, משום שמקומות כפריים באזור עובדים לעיתים במתכונת מצומצמת או דורשים הזמנה. אל תנסו לדחוס כאן ארוחה ארוכה — המטרה היא טעימה נעימה והתרעננות לפני הקטע האחרון של הנסיעה.
המשיכו אל Ortisei Village ב־Val Gardena, החנו במלון או באחד החניונים הציבוריים בכניסות לכפר, והימנעו מנהיגה לתוך הרחובות המרכזיים. הקדישו כשעה וחצי לסמטאות, לבתי העץ ולחנויות גילופי העץ המקומיות; האזור סביב Via Rezia ו־Piazza Sant’Antonio נעים במיוחד לשיטוט ראשון. אם הראות טובה והרכבל פועל, עלו ב־Seceda cable car לטיול של שעתיים עד שלוש — בדקו את שעות הפעילות האחרונות ואת שעת הירידה באתר הרשמי לפני העלייה, משום שבספטמבר הרכבלים מסיימים פעילות מוקדם יותר מאשר בקיץ. למעלה, היצמדו לשבילי התצפית המסומנים ואל תצאו למסלול ארוך: המטרה היום היא ליהנות מהנוף האיקוני בלי להסתכן באיחור או בעייפות אחרי הנסיעה.
סיימו ב־Tubladel, מסעדה מקומית נעימה ב־Ortisei, במרחק נסיעה קצר או הליכה מהמרכז בהתאם למיקום המלון. הזמינו מקום מראש, במיוחד אם הביקור חל בסוף שבוע, וצפו לכ־€35–60 לאדם. כדאי לבחור מנות דרום־טירוליות ולא רק פיצה או פסטה — למשל כיסוני Schlutzkrapfen, בשר מקומי, גבינות מהעמק וקינוח עם תפוחים. זה ערב טוב לשמור בו על קצב רגוע: אחרי הארוחה פשוט טיילו כמה דקות ברחובות השקטים של הכפר, כשהפסגות כבר חשוכות והאווירה האלפינית מורגשת הרבה יותר.
השאירו את הרכב ב־Ortisei ועלו בבוקר ברכבל Alpe di Siusi Cable Car אל הרמה הגבוהה והפתוחה. בספטמבר כדאי להגיע סביב 08:30–09:00, לפני שהרוח מתחזקת ולפני שעות העומס; בדקו באותו בוקר את שעות הפעילות ואת מצב העננות באתר הרשמי, משום שהרכבל עלול להיסגר זמנית במזג אוויר סוער. כרטיס הלוך־חזור עולה בדרך כלל כ־€25–35 לאדם. למעלה, הקדישו כשעתיים־שלוש להליכה קלה בין המרעה, בקתות העץ והנוף של קבוצות Sassolungo ו־Sciliar — זה אזור לטייל בו לאט, לא “לסמן” מסלול.
המשיכו אל Compatsch, הכפר ההררי המרכזי של הרמה ונקודת פתיחה נוחה לשבילים הקצרים. טיילו כשעה בשבילי המרעה סביב הכפר, אך שמרו על נעליים סגורות גם אם המסלול יבש — מזג האוויר משתנה במהירות בגובה הזה. לארוחת צהריים המשיכו אל Rifugio Tirler, אחת הבחירות הטובות באזור לאוכל דרום־טירולי עם נוף רחב: חפשו מנות כמו קניידלך מקומיים, גרוסטל, גבינות הרים ושטרודל תפוחים. הקדישו כ־75 דקות, וחשוב להזמין מקום מראש או לוודא פעילות באותו יום; צפו לכ־€25–45 לאדם. אל תתעכבו מעבר לכך אם אתם רוצים להגיע לאור יום ל־Cortina d’Ampezzo.
בסביבות 14:00 רדו חזרה ל־Ortisei, אספו את הרכב וצאו לכיוון Cortina d’Ampezzo דרך Passo Gardena, Passo Campolongo ו־Passo Falzarego. הנהיגה עצמה אורכת כשעתיים וחצי עד שלוש ללא עצירות, אבל בפועל כדאי להשאיר לפחות ארבע שעות: הכביש מפותל, יש אופנוענים ורוכבי אופניים, ובכל מעבר תרצו לעצור לצילום. סעו רק אם התחזית טובה והמעברים פתוחים; אל תסמכו על זמן הניווט בלבד. ב־Passo Falzarego עצרו לכ־45 דקות בתצפיות ובחניונים המסודרים לצד הכביש, לפני הירידה אל העמק והעיירה. בגובה של כמעט 2,100 מטר כבר יכול להיות קריר מאוד בערב, גם אם היה חמים ב־Ortisei.
אם תגיעו בזמן ואם רכבל Rifugio Scoiattoli עדיין פועל, עלו לארוחת ערב בבקתה באזור Cinque Torri. בדקו מראש את שעת הרכבל האחרון ואת אפשרות ההזמנה — בספטמבר הפעילות עשויה להסתיים מוקדם יותר, ובערב לא כדאי להסתכן בעלייה ללא אישור. הארוחה, בדרך כלל סביב €30–55 לאדם, היא בעיקר חוויה של מקום: עץ, הרים דרמטיים ואור אחרון על המצוקים. אם הרכבל כבר נסגר או שמזג האוויר מתהפך, עדיף לאלתר ארוחה בעיירה ולא לנסות להגיע ברגל בחושך; השאירו את Rifugio Scoiattoli לארוחת צהריים ביום עם תנאים בטוחים.
צאו מקורטינה סביב 07:00, כדי להגיע לאזור Venezia Santa Lucia בשעות הבוקר המאוחרות לאחר החזרת הרכב ב־Venezia Mestre. מהתחנה בממסטרה המשיכו ברכבת אזורית קצרה או באוטובוס אל ונציה; אם יש לכם מזוודות, עדיף להשאיר אותן בלוקר בתחנת Santa Lucia או במלון לפני שמתחילים להסתובב. משם חצו ברגל לכיוון Rialto Market דרך הרחובות והגשרים של Cannaregio ו־San Polo. השוק פעיל בעיקר בבוקר, בדרך כלל עד שעות הצהריים המוקדמות, ובשבת הוא תוסס במיוחד: חפשו דגים מהלגונה, סרטנים, ירקות עונתיים, פירות וגבינות מקומיות. הקדישו כשעה, אבל השאירו זמן לעצירות קטנות ב־Ruga degli Orefici ובסמטאות שמאחורי השוק; זהו אזור מצוין לטעום צ’יקטי פשוט לפני ארוחת הצהריים.
מהשוק המשיכו ברגל כ־15–20 דקות מזרחה, דרך Campo San Lio אל Osteria alle Testiere בשכונת Castello. זו מסעדה זעירה ופופולרית, ולכן חובה להזמין מקום מראש — לרוב יש רק מעט שולחנות והארוחה נמשכת כשעה ורבע. התפריט משתנה לפי שלל הדייגים של אותו יום; הזמינו כמה מנות לחלוקה, למשל סרדינים בסאור, פסטה עם צדפות או דגי לגונה. צפו לכ־€45–70 לאדם, ללא יין יקר. אם תגיעו מוקדם מדי, אל תנסו להקדים את ההזמנה: טיול קצר ב־Campo Santa Maria Formosa הסמוך יעביר את הזמן בנעימות.
אחרי ארוחת הצהריים לכו דרומה כ־15 דקות אל Basilica di San Marco. הזמינו כרטיסים לשעה מוגדרת באתר הרשמי, והקדישו כשעה לפסיפסים, לכיפות ולשילוב המיוחד של אדריכלות ביזנטית והשפעות ונציאניות. לבוש מכבד נדרש, ותיקים גדולים אינם מורשים להיכנס. לאחר מכן צאו אל Piazza San Marco והקדישו לה כ־45 דקות: הסתובבו מתחת לקשתות של Procuratie, הביטו בחזית הבזיליקה ובמגדל הפעמונים, ואל תמהרו לשבת בבתי הקפה שעל הכיכר — המחירים שם כוללים לעיתים דמי מוזיקה ושירות גבוהים. חזרו אל Santa Lucia בהליכה של כ־25 דקות, או קחו ואפורטו אם אתם עייפים, אספו את המזוודות והמשיכו ברכבת המהירה מ־Venezia Mestre למילאנו סביב 17:00–18:00. כדאי להגיע לתחנה כ־20 דקות לפני היציאה ולשמור מקום מראש; במילאנו תגיעו בערב, צ’ק־אין קצר וארוחה קלה ליד המלון יהיו סיום נוח ליום ארוך.
פתחו את היום בשיטוט רגוע ב־Brera, בשעות שבהן הרחובות עדיין שקטים יחסית. הסתובבו סביב Via Fiori Chiari, Via Madonnina ו־Via Brera — אזור של גלריות, חנויות עיצוב קטנות ובתי מלאכה, שמתאים במיוחד לבוקר האחרון בלי לנסות “לסמן” עוד מוזיאון. כשעה מספיקה; אם אתם רוצים להיכנס ל־Pinacoteca di Brera, בדקו מראש כרטיסים ושעות פתיחה, אבל ביום טיסה עדיף להשאיר את הבוקר קליל. משם המשיכו במונית או במטרו לכיוון Porta Venezia — כ־10–15 דקות במונית, או במטרו בקו M3 מ־Montenapoleone עד Repubblica והליכה קצרה.
ב־Pavé הזמינו ארוחת בוקר נינוחה של מאפים טריים, קפה ומנה מלוחה אם תרצו — תקציב סביר הוא כ־€10–18 לאדם. המקום פופולרי גם בקרב מקומיים, ולכן כדאי להגיע מוקדם ולא להסתמך על ישיבה מיידית; הקדישו כשעה. לאחר מכן המשיכו במטרו או במונית ל־Bosco Verticale ב־Porta Nuova. אי־אפשר לבקר בתוך מגדלי המגורים, אבל הרחבה סביבם, Biblioteca degli Alberi, וההליכה לכיוון Piazza Gae Aulenti מספקות כ־45 דקות של אדריכלות עירונית, גנים וצילומים. נעלי הליכה נוחות יעזרו, במיוחד עם המזוודות.
מ־Bosco Verticale המשיכו ברגל כ־15–20 דקות דרך Porta Garibaldi אל Eataly Milano Smeraldo. זה מקום נוח במיוחד ליום האחרון: אפשר לאכול ארוחה איטלקית בלי התחייבות למסעדה ארוכה, ובמקביל לקנות פסטה, שמן זית, גבינות ארוזות, שוקולד ומוצרים אזוריים למזוודה. הקדישו כשעה וחצי, עם תקציב של כ־€20–40 לאדם; אם אתם קונים גבינות או נקניקים, בקשו אריזה מתאימה לטיסה ובדקו מגבלות מכס והובלה. אל תעמיסו על עצמכם — עדיף לבחור כמה מוצרים איכותיים ומקומיים מאשר קניות גדולות ברגע האחרון.
לשדה התעופה צאו בערך שלוש שעות לפני ההמראה: ל־Linate נסיעה במונית ממרכז העיר אורכת לרוב 20–35 דקות, תלוי בתנועה, ואפשר גם להשתמש במטרו M4; ל־Malpensa עדיף להזמין מראש מונית או לנסוע ב־Malpensa Express מ־Milano Cadorna או Milano Centrale, בדרך כלל כ־50–60 דקות. עם מזוודות ועם נסיעה בשעות עומס, הוסיפו מרווח ביטחון. אם הטיסה מוקדמת במיוחד, הזמינו את המונית כבר בערב שלפני וודאו עם המלון אם ניתן להשאיר מזוודות או לקבל חשבון מוקדם.